You must enable JavaScript to view this site.
This site uses cookies. By continuing to browse the site you are agreeing to our use of cookies. Review our legal notice and privacy policy for more details.
Close
Homepage > Regions / Countries > Middle East & North Africa > Israel/Palestine > Leap of Faith: Israel’s National Religious and the Israeli-Palestinian Conflict

הציבור הדתי-לאומי והסכסוך הישראלי-פלסטיני

Middle East Report N°147 21 Nov 2013

תקציר מנהלים

תהליך השלום הנוכחי דומה במובנים רבים לזה של העשור הקודם, ועם זאת ישנו שינוי מרכזי אחד שאי אפשר להתעלם ממנו: הימין בישראל התחזק, והציונות הדתית העמיקה את אחיזתה בגוש הימין. תוצאותיו של שינוי זה ניכרות בכמה תחומים: בפוליטיקה (התחזקות "הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט), במשא ומתן (ראש הממשלה נתניהו התחייב להעמיד כל הסכם קבע עתידי למשאל עם) ובשטח (עליה במעשים תוקפניים מצדם של חלק מהמתנחלים הצעירים בגדה המערבית). התמודדות ראויה עם שינוי זה אינה יכולה להיות כרוכה בהתעלמות מהרצונות של הציונות הדתית, או לחלופין בכניעה להם. במקום זאת, יש להכיר בחשיבות של הציונות הדתית ולהבין את הדקויות האידיאולוגיות בקרבה. אם המטרה היא להשיג הסכם שלום שיזכה לתמיכה מרבית, גם בקרב הדתיים הלאומיים, יש לשים לב לתוכנו של ההסכם ולאופן שבו הוא מאושרר ומיושם.

התנועה הדתית-לאומית נולדה בתחילת המאה העשרים ומייצגת את החיבור בין דת לבין ציונות פוליטית מודרנית. בשונה מקבוצות דתיות אחרות, החברים בתנועה זו – ובפרט תלמידיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי הראשון של הקהילה היהודית בארץ-ישראל המנדטורית – רואים את הופעתה של מדינה יהודית, אפילו חילונית, כחלק מהתוכנית האלוהית. ה"קוקיסטים", שהם בקרב הציונות הדתית הגורם בעל ההשפעה הרבה ביותר על מדיניות ישראל בגדה המערבית, טוענים כי הגאולה השלמה תתרחש רק כאשר עם ישראל כולו יחיה בארץ ישראל, תחת ריבונות יהודית מלאה. בניית ההתנחלויות הינה לפיכך מרכיב מובנה בחזונם.

על פניו, העשור האחרון האיר פנים לדתיים הלאומיים: למרות ששיעורם באוכלוסייה מוערך ב-8-10 אחוזים* בלבד, הם נהנים מעוצמה פוליטית חסרת תקדים. הזרם הקוקיסטי בפרט השקיע הרבה במוסדות המדינה, במטרה לעצב אותם מבפנים: הבית היהודי זכתה להישג מרשים בבחירות הלאומיות, ובליכוד גוברת השפעתם של מתפקדים דתיים-לאומיים, אשר תרמו להדחתן מהנהגת המפלגה של דמויות בכירות המזוהות כליברליות. הקוקיסטים יזמו קמפיינים ציבוריים נחושים במטרת לזכות בתמיכת הציבור במישור הרגשי והמהותי. ככלל, הם זכו להצלחה רבה בעיצוב סדר היום הלאומי, הן בנושאי פנים והן בכל הקשור ליחסים עם הפלסטינים.

אך היו אלו גם שנים קשות. הנסיגה הגדולה הגיעה בעקבות כישלונם של הדתיים-לאומיים למנוע את ההתנתקות בשנת 2005. לתבוסה שנחוותה כמשפילה יש השלכות היסטוריות, שכן היא הדגישה את המתחים המובנים בין ההגנה על ארץ ישראל לבין השמירה על אחדותו של העם וכיבוד החלטותיה של המדינה. ההתנתקות החריפה שסעים פנימיים ביחס לשאלה האם יש לכבד החלטות מדינה אשר נוגדות את עיקרי האמונה הדתית-לאומית או לפעול נגדן. יתר על כן, היא העצימה קבוצה קטנה אך משמעותית של מתנחלים, שחבריה על פי רוב הם מתנחלים צעירים ולעתים אלימים, אשר קוראים תגר על בני הדור המבוגר מהם, שלכאורה ביטל עצמו בפני המדינה. המאמץ להגביר את כוחם בתוך מוסדות המדינה ובמפלגות שאינן מגזריות, והקמפיינים ציבוריים שהושקו בכדי לשכנע אחרים בצדקת עמדותיהם, מעידים על מחנה דתי-לאומי הנתון בה בעת בתנופה ובמשבר. שכן, יותר ויותר הוא מוצא עצמו נאלץ להכריע בין הרחבת השפעתו לבין טוהר אידיאולוגי.

לדעת הקהילה הבינלאומית וגורמים אחרים המושקעים בתהליך השלום, הדתיים-לאומיים מציבים מכשולים רבים בפני הסכם אפשרי. כוחם האלקטורלי והשפעתם במוסדות המדינה ובקואליציה השלטת הם חסרי תקדים, והשילוב שהם מציגים בין דת לפוליטיקה מטריד את אלו אשר חושבים על פוליטיקה ועל משא ומתן במונחים של כאן ועכשיו. דרישותיהם נראות בעיני המתבונן מהצד כקריאה מקסימליסטית לכניעה פלסטינית, וחוסר הגמישות האידיאולוגי גורם להם להיתפס כסרבנים תמידיים שאינם נכונים לפשרה. בעבר, לאור מה שכינתה "גרירת רגליים" בקידום ההתנחלויות, הייתה קבוצה זו אופוזיציה לממשלת ישראל. לאחר מכן, כאשר נוצר מומנטום להסדר של שתי מדינות, הציגו אותם כמי שמנסים לחבל בתהליך המדיני. כיום, נציגיהם יושבים סביב שולחן הממשלה. איזו תקווה יש, אם כך, להשגת שלום?

עם זאת, מתוך הקהילה הדתית-לאומית הדברים נראים מאוד שונים. בעוד שמתבוננים מבחוץ רואים אותם כמאוחדים וחזקים, הם עצמם מודעים היטב לשסעים הפניימיים שבקרבם ולכשלונם בשכנוע ישראלים שאינם שותפים לאמונותיהם לשים קץ לתהליך אוסלו. יתר על כן, כאשר לאחר ההתנתקות הגיעה הן הקפאה חלקית במשך עשרה חודשים של בנייה בהתנחלויות והן קבלה - גם אם רק בתנאים מסוימים - של פתרון שתי המדינות, נראה להם לפעמים שהפור כבר נפל על חלוקת הארץ. מנהיגים מקרב הציבור הדתי-לאומי נהנו אמנם מהצלחה אלקטורלית בבחירות 2013, אך חלקים גדולים מהציבור שלהם מבינים עתה שלהישג יש מחיר, משום שהוא היה בעיקר תוצאה של הצגת תדמית פרגמטית בנושאי דת ומדינה וחבירה אל כוחות חילוניים מובהקים.

יתר על כן, הקהילה הדתית-לאומית אינה מונוליטית; נהפוך הוא, גם אם כלל גורמיה מביעים מחויבות עמוקה לארץ ישראל, יש ביניהם הבדלים תיאולוגיים, פוליטיים וחברתיים מהותיים, ולתחושתם הם מפוצלים ומחולקים. תחושת הפגיעות חוללה מפנה בהשקפות ארוכות שנים של חלק ממנהיגי הציבור הדתי-לאומי לגבי החזון הפוליטי הרצוי, והביאה אותם להציג לראשונה רעיונות קונקרטיים להגשמתו. רעיונות אלו, שכוללים על פי רוב סיפוח מלא של הגדה המערבית או חלקים גדולים ממנה, רחוקים מלהיות מקובלים על הקהילה הבינלאומית – ועוד פחות מכך על הפלסטינים. עם זאת, היות והם זוכים לאהדה בקרב חלק לא מבוטל מהציבור הישראלי אף מעבר לגבולות המגזר הדתי-לאומי, הם מחייבים בחינה. בנוסף על כך, הקוקיסטים מביעים כבוד רב להחלטות שזוכות לתמיכה של רוב יהודי ומתנגדים בתוקף להתנגדות אלימה למדינה – מרכיבים אידיאולוגיים שיוכלו למלא תפקיד חשוב במקרה ותתרחש התקדמות משמעותית מול הפלסטינים.

מעל לכל, הפרדוקס הזה – מחנה דתי-לאומי הנראה חזק מבחוץ אך אכול ספקות מבפנים – מזמין חשיבה מחדש על תהליך שלום שככלל קידמו השמאל והמרכז הישראלים, המבוסס על הדרת הימין הדתי. אם הדתיים הלאומיים ניסו בעבר לשים מקלות בגלגלי התהליך המדיני, היה זה במידה לא מעטה משום שהצרכים שלהם לא נלקחו בחשבון. אולם בהתחשב בכך שהם במידה רבה אלו שעיצבו את פני הסכסוך בשטח וכי הם כעת בעמדה לעצב את עתידו, המשך הגישה הקיימת עלול להתגלות כצעד המביס את עצמו. יש לשאול מספר שאלות: האם ניתן לעודד הכרה פלסטינית בקשר ההיסטורי שבין היהדות והעם היהודי לארץ שבין נהר הירדן והים התיכון? האם הסכם שלום עשוי לכלול זכויות ביקור ופולחן באתרים קדושים וזכויות מגורים למתנחלים במדינה פלסטינית עתידית? האם כדאי להציב הסדר למשאל עם בכדי להגביר את הלגיטימיות שלו בקרב הציבור הדתי-לאומי? האם בשונה מתהליך ההתנתקות, פינוי התנחלויות יכול להעשות בדרך שהציבור הדתי לאומי לא יחווה כתבוסה משפילה?

רבות מהדרישות שמציגים גורמים דתיים-לאומיים אינן עולות בקנה אחד עם אלו של ישראלים אחרים או של הפלסטינים, אך עד אשר בוחנים אותן יותר לעומק יחד עם נציגים של ציבור זה, אין זה נכון לשלול את כולן למפרע. בסופו של יום, נראה שהתרחיש הטוב ביותר לו ניתן לקוות הוא שחלקים מהציבור הדתי לאומי ייתמכו בהסכם של שתי מדינות. לכל הפחות, המטרה צריכה להיות שרובם ישלימו עם הסכם שאותו אין הם יכולים לאשר, אך אשר על הלגיטימיות שלו הם לא יערערו.

המלצות

בכדי לוודא שחלקים מהציבור הדתי-לאומי יוכלו להשתלב בחיפוש אחר פתרון שתי המדינות ובהשגתו

לממשלת ישראל:

1.  כנסו דיאלוג פנימי על מקומה של הדת בעשיית שלום אשר כולל מנהיגים דתיים מכל הזרמים היהודיים, ובהם דתיים לאומיים.

2.  מנעו את הכרסום בשלטון החוק בנושא אלימות ממניעים דתיים על ידי, בין השאר:

a.  חיזוק מאמצי אכיפת החוק נגד התקפות בעלות מניע דתי נגד פלסטינים ומבני דת.

b.  הכפפת כתבי דת לחוקי המדינה נגד הסתה לגזענות.

לרשות הפלסטינית ולארגון לשחרור פלסטין:

3.  הכירו בקשרים ההיסטוריים של היהדות אל פלסטין/ארץ ישראל כארץ שלוש הדתות המונותאיסטיות כפי שנעשה בהכרזת העצמאות הפלסטינית משנת 1988.

4.  הימנעו מהכחשת היסטוריה יהודית, כולל קיומו של בית המקדש, וגנו הכחשות כאלו כאשר הן מבוצעות על ידי אנשיכם.

להנהגה הדתית-לאומית של ישראל:

5.  הסכימו לציית לתוצאות של משאל עם לאומי על הסכם ישראלי-פלסטיני עתידי.

6.  הימנעו מהכחשת הזהות הלאומית הפלסטינית, ההיסטוריה והזיקה לפלסטין/ארץ ישראל וגנו הכחשות כאלו כאשר הן מבוצעות על ידי אנשיכם.

 בכדי לשלב אינטרסים דתיים-לאומיים יסודיים במשא ומתן לשלום אשר מוביל לפתרון שתי המדינות

 לממשלת ישראל:

7.  הבהירו שכל הסכם עתידי יובא למשאל עם.

8.  השיקו דיאלוג עם ישראלים דתיים-לאומיים על כללי המשחק  באם יהיה פינוי התנחלויות עתידי.

9.  בחנו, כחלק מהסדר עתידי, תהליך הדרגתי של פינוי התנחלויות אשר במהלכו המדינה תספק להתנחלויות המיועדות לפינוי רק שירותים חיוניים בזמן שדיור חלופי יוצע למתנחלים אשר יעתיקו את מגוריהם לתוך ישראל גופא או לאזורים בהם מתוכנן סיפוח.

לצדדים למשא ומתן:

10.  בחנו, במשא ומתן ישיר או בשיחות לא רשמיות בין אישים הקרובים להנהגות הלאומיות, האם וכיצד לקחת בחשבון צרכים דתיים-לאומיים בהסדר קבע, בין היתר:

a. הכרה הדדית בזיקה ההיסטורית שבין האסלאם והיהדות והזיקה של שני העמים אל הארץ שבין נהר הירדן לים התיכון;

b. הסדרי פולחן ליהודים באתרים קדושים שאינם תחת ריבונות ישראלית, תחת כללים מוסכמים;

c. האפשרות שהתנחלויות מסוימות יוותרו במקומן, במסגרת הסכם, תחת מדינת פלסטין ריבונית.

לארגונים ומדינות המממנים שיחות לא רשמיות בין אישים הקרובים להנהגות הלאומיות:

11.  תמכו בדיאלוג בינדתי יהודי-מוסלמי על נושאים פוליטיים הקשורים למשא ומתן.

12.  ממנו שיחות לא רשמיות בין אישים הקרובים להנהגות הלאומיות תוך התמקדות בעידוד שילוב הדתיים לאומיים בתהליך שלום של שתי מדינות.

 ירושלים/בריסל, 21 נובמבר 2013



* תוקן מ 6-8 אחוזים ב 24 לנובמבר 2013.