You must enable JavaScript to view this site.
This site uses cookies. By continuing to browse the site you are agreeing to our use of cookies. Review our legal notice and privacy policy for more details.
Close
Homepage > Regions / Countries > Middle East & North Africa > Israel/Palestine > The Status of the Status Quo at Jerusalem’s Holy Esplanade

על מצבו של הסטטוס קוו בהר הבית

Middle East Report N°159 30 Jun 2015

תקציר מנהלים 

במהלך חודש הרמדאן, כאשר חגי תשרי לא הרחק בעקבותיו, המתיחות ברחבה הקדושה – המכונה על ידי היהודים "הר הבית" ועל ידי המוסלמים "אל-חראם א-שריף" (המתחם המקודש והנעלה) – להתגבר מתגברת לאיטה. במועד הזה בשנה שעברה היה נראה שהאתר עלול להיות נקודת המוקד של אינתיפאדה פלסטינית נוספת, ואולי אף של התנגשות יהודית-מוסלמית רחבה יותר. בכירים  בישראל סבורים כי השקט היחסי השנה בר קיימא, כל עוד שרים וחברי הכנסת יימנעו מלנסות לשנות את מערך ניהול הרחבה, כפי שניסו בשנה שעברה. ללא קשר לשאלה האם הערכות אלה יעמדו במבחן עונת החגים הקרובה, קרוב לוודאי שהשקט לא יאריך ימים. הלחצים של פעילים יהודים בישראל בסוגיית ניהול הר הבית אמנם הייתה גורם מכריע בהצתת הסבב האלימות האחרון, אך התגברות החשיבות הדתית של הרחבה הקדושה בייחוד בקרב יהודים אך גם בקרב מוסלמים, והתעצמות המתיחות הפוליטית סביב הרחבה נמשכת כבר שני עשורים. כתוצאה מכך, הסדר הסטטוס קוו אשר שמר על פי רוב על השקט מאז ישראל החלה את אחיזתה במזרח ירושלים ב-1967, נשחק. יש למנוע שחיקה נוספת על ידי הרחבת מערך הסטטוס קוו.

האתר הקדוש ביותר ליהדות, והשלישי בחשיבותו לאסלאם אחרי מכה ומדינה, בו נמצאים כיפת הסלע ומסגד אל אקצא, הוא מעין מיקרוקוסמוס של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התפרצויות האלימות שמתרחשות בו שוב ושוב מסתיימות בקול ענות חלושה, ללא הכרעה של ממש. כסוגייה המיועדת לפתרון במסגרת הסדרי הקבע, בעוד התהליך המדיני מצוי בקיפאון עמוק, עתידו בלתי ברור, וממשלת ישראל מנצלת זאת בכדי להרחיב את שליטתה ברחבת ההר. זאת ועוד: הניהול המשותף הישראלי-ירדני של האתר הוא דוגמא גם להדרה הפוליטית של הפלסטינים מהמקום אותו הם מחשיבים לבירתם, ולחוסר יכולתה של התנועה הלאומית הפלסטינית המפולגת להגן על אותו המקום. עמוד תווך של היהדות וכאתר בעל חשיבות מרכזית באסלאם, הרחבה הניבה גם התכחשות ערבית להיסטוריה היהודית ולזיקתה לארץ הקודש, ודחייה יהודית, בפרט במחנה הדתי, של הזיקות הפלסטיניות והמוסלמיות. כסמל דתי ולאומי מוביל בשני הצדדים, הרחבה מנכיחה את המשקל ההולך וגובר של קולות דתיים-לאומיים בישראל ושל קולות איסלאמיסטים בקרב הפלסטינים.

אך לרחבת ההר יש גם מאפיינים ייחודיים. היא המקום היחיד בגדה המערבית שבו יש לממלכת ירדן תפקיד רשמי והמרחב הפוליטי היחיד בירושלים עבור הפלסטינים בו הם יכולים להתארגן. בישראל, האתר הפך להיות מוקד מרכזי עבור הימין, ובפרט הציונות הדתית, שהדגישה עוד את חשיבותו של המקום בעקבות הסכמי אוסלו מ-1993 וההתנתקות מעזה ב-2005. הרחבה הקדושה לא רק משקפת אירועים המתרחשים במקומות אחרים, אלא גם מעצימה אותם. זיכרונות האינתיפאדה השנייה שהצית ביקורו של אריאל שרון באתר עם פמליה של כמה מאות אנשי ביטחון, טריים עדיין. רבים לכן חוששים שאלימות באתר עשויה להוביל להידרדרות רחבה יותר.  משום שהאתר מדגיש את פוטנציאל האלימות, את השסעים בתוך שתי החברות ואת הכשלים של התהליך המדיני, יש צורך דחוף בתשומת לב אליו.

בה בעת, טיפול מידי עשוי להצביע, ולו ברמז, אפשרות כיצד נכון להחיות את התהליך המדיני הגווע. ההצעה האחרונה עשויה להיראות פרדוקסלית, שכן עתיד הרחבה הקדושה הוא אחת מסוגיות הסדר הקבע היותר קשות לפיצוח. בישראל, הזיקה אל הר הבית גבוהה מאי פעם, שכן לימין ולשמאל קשה במיוחד לקבל את העובדה שבמדינה יהודית יוטלו הגבלות על הפולחן הדתי של יהודים, לא כל שכן במקום הקדוש ביותר להם. לאחר 1967 ובמשך כמה עשורים, ממשלת ישראל הייתה נכונה להשאיר על כנו את הסטטוס קוו, לפיו כניסת היהודים לרחבת ההר הותנתה בפועל בהסכמה ירדנית ותפילת לא-מוסלמים ברחבה נאסרה. כיום, לעומת זאת, רבנים מרכזיים בציונות הדתית מאשרים ואף מעודדים את העלייה להר הבית; ולמרות ההתנגדות החרדית, הדתיים-לאומיים אשר חותרים לשינוי מערך ניהול הרחבה מצאו להם בני ברית חילוניים, המאמינים כי אין להגביל את ריבונות ישראל ואת חופש הפולחן באתר.

עבור הפלסטינים, התגברות העניין והנוכחות היהודיים ברחבה הקדושה מעוררים באופן תחושה שלטעמם הינה מוכרת מדי, שכן מבחינתם זוהי המשכה של מגמה רבת שנים. בהמשך לפגיעה במספר מסגדים ואתרים קדושים אחרים בשנים שלאחר מלחמת העצמאות ולחלוקת מסגד אברהימי בחברון בכדי לאפשר תפילת יהודים במערת המכפלה – הפלסטינים איבדו בהדרגה את השליטה במקומות הקדושים ובסמלים הלאומיים שלהם. אתרים יהודיים דתיים והיסטוריים במזרח ירושלים הפכו למוקדי שליטה ישראלית. נוכחות יהודית באותם האתרים באה יחד עם מעורבות ביטחונית בסביבה הערבית הסמוכה, ועוררה כעס והתנגדות אצל התושבים. לשיטתם של פלסטינים רבים הם נאבקים באל-אקצה על המבצר האחרון בעיר שלמעשה הם כבר איבדו.

עם התדרדרות התיאום בין ירדן לישראל ולאור פרשנויות סותרות של מערך הסטטוס קוו, בעלי העניין השונים מנסים להגן על האינטרסים שלהם על ידי יזום משברים – באמצעות זריקת אבנים, כוחות ביטחון או דיפלומטיה. הסטטוס קוו, שראשיתו ביוני 1967, נראה כאילו הגיע לסוף דרכו, אך למרות מגבלותיו הוא נותר מוקד ההסכמה היחיד בין הממשלות בעלות העניין בנוגע לרחבה הקדושה. כדי להבטיח את היציבות במקום, יש לחזק ולהרחיב את הסטטוס קוו הקיים. מהלך כזה יכול לכלול:

גישה. נוכחותם של יהודים דתיים ברחבה הקדושה לבעיה מעוררת מחלוקת חריפה מאז שגישת המוסלמים למתחם הוגבלה. דווקא הנכונות לאפשר גישה לכל הקהילות סוללת את הדרך להבטחת הגישה של כל קהילה בנפרד.

תפילה. יש להימנע מלבצע כל שינוי חד-צדדי בהסדרי התפילה ברחבה הקדושה, הרכיב הנפיץ ביותר בסטטוס קוו. לכן, עד שישראל, ירדן והפלסטינים יסכימו על שינויים, אין לאפשר תפילה של מי שאינם מוסלמים באתר, ובתוך כך גם יהודים.

ארכיאולוגיה ועבודות ציבוריות. מנהיגים משני הצדדים צריכים לגנות את הטענות המיושנות והמסוכנות שמעלים בציבור שלהם: בישראל את הטענות שלפיהן עבודות התחזוקה הירדניות (המבוצעות על ידי ההקדש האסלאמי – ווקף – שמנהל את המקומות הקדושים) הורסות ממצאים ארכיאולוגים יהודים, ואצל הפלסטינים, הירדנים והערבים ככלל – שישראל זוממת להרוס את מסגד אל-אקצה.

השתתפות פלסטינית. הסטטוס קוו כיום הוא ביסודו הבנה ישראלית-ירדנית וככזה הוא מדיר את הפלסטינים. הגוף הירדני איננו זוכה לאמון במזרח ירושלים. אף שהשתתפות רשמית של הרשות הפלסטינית לא תהיה מקובלת על ישראל, מועצה מייעצת המורכבת מדמויות פלסטיניות ירושלמיות בכירות, עשויה להעניק לו את רמת הסמכות הדרושה לייצב את המצב בעיר.

חזון מרחיק לכת יותר הוא לראות באתר קרש קפיצה לחשיבה מחודשת על השאלה כיצד על ישראלים ופלסטינים לפעול כדי להגיע לשלום. לשם כך נדרשת חשיבה מחודשת על שילוב קבוצות וסוגיות שהודרו עד כה הדיונים במאמצים המדיניים, כמו ציונים דתיים בישראל, פליטים פלסטינים, תושבי מזרח ירושלים וערבים אזרחי ישראל.

הרחבה הקדושה היא הזדמנות לשלב גם את הממדים הדתיים והנרטיביים של הסכסוך, שחשיבותם גברה. דיאלוג דתי – בתוך כל חברה וקהילה דתית ובהמשך במידת האפשר גם ביניהן – עשוי לסייע לא רק להשגת פתרון לסכסוך, ביום מן הימים, אלא גם לניהול האתר הביניים עד אז.

יהיה קשה לגבש הסכם או הסדר כלשהו, בפרט בנוגע לרחבה הקדושה, ללא תמיכת מנהיגים דתיים. יחד עם זאת, בהתחשב בפוטנציאל הגבוה לאלימות ברחבה הקדושה, יש להתחיל מהיסודות: הבטחת סביבה יציבה בה אפשר יהיה להניח את אבני הבניין של תהליך מדיני חדש. נוכח העובדה שהתהליך המדיני איננו מתפקד עוד ושממשלת ישראל מוכנה לחיות גם בלעדיו, שהסלמה משמעותית מול עזה היא תמיד תרחיש אפשרי, שהתנועה הלאומית הפלסטינית על הקרשים ושדעתה של הקהילה הבינלאומית מוסחת כאשר שאר האזור העולה בלהבות – הרגעת הליבה הסמלית של הסכסוך תהיה הישג חשוב.

ירושלים ובריסל, יוני 2015 

 

More Information

Media Contacts

Michael Zumot (Brussels)
@MichaelZumot
+32 (0) 2 290 57 62+32 (0) 2 290 57 62

Nadja Leoni Nolting (Brussels)
@NadjaLeoni
+32 (0) 2 541 1635+32 (0) 2 541 1635

Contact Crisis Group’s Media Unit: media@crisisgroup.org

Quotes

 Oger Zalzberg

“Since the diplomatic process started, administering the Holy Esplanade has become more complicated. Israel has pushed for greater access for Jews; Palestinians today have no say in how it is run; and Jordan fears the accusation of not defending the site”.

Ofer Zalzberg, Israel/Palestine Senior Analyst

 rbletcher

“The status quo arrangements at the site should be bolstered by, among other measures, ensuring access for all religious communities, maintaining the current prayer regime and putting an end to spurious charges that Israelis and Palestinians are trying to destroy each other’s heritage”.

Robert Blecher, Deputy Middle East and North Africa Program Director

 jhiltermann

“An escalation at the Esplanade would be dangerous for the entire region and especially for Israeli-Jordanian relations, since the monarchy sees custodianship of the holy site as a pillar of its legitimacy”.

Joost Hiltermann, Middle East and North Africa Program Director

 

“No political deal will be sellable to Israelis or Palestinians without the support of religious figures. The international community should re-imagine the peace process to include religious dialogue – first within each community and faith and ultimately between them”.

Jean-Marie Guéhenno, President & CEO