You must enable JavaScript to view this site.
This site uses cookies. By continuing to browse the site you are agreeing to our use of cookies. Review our legal notice and privacy policy for more details.
Close
Homepage > Regions / Countries > Middle East & North Africa > Israel/Palestine > How to Preserve the Fragile Calm at Jerusalem’s Holy Esplanade

כיצד לשמור על הרגיעה השברירית בהר הבית

Middle East Briefing N°48 7 Apr 2016

רקע 

למרות ההסלמה בהפגנות ובהתקפות אלימות ברחבי ישראל ובגדה המערבית, הרחבה הקדושה, שיהודים מכנים הר הבית ומוסלמים מסגד אל-אקצה/אל-חראם א-שריף, שקטה כפי שלא הייתה זה שנים אחדות. הרחבה, שהיא בעלת חשיבות עליונה מבחינה דתית ולאומית ליהודים ולמוסלמים, לישראלים ולפלסטינים, הייתה פעמים רבות מוקד להתלקחותן של מחאה ואלימות, וכך גם בהסלמה הנוכחית. הרגיעה המפתיעה כיום היא פועל יוצא של הבנות חשאיות בין המלך הירדני עבדאללה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אשר הושגו בשנת 2014 וחוזקו בשנת 2015. אך כאשר לוח השנה העברי מתקרב שוב לעונת החגים ופעילים משני הצדדים מגבירים את מאמציהם במקום, ההבנות החשאיות לגבי הגישה לאתר יעמדו למבחן. קבוצת המשבר הבינלאומית קראה בעבר לחזק את ה"סטטוס-קוו", הסדר בלתי רשמי מאמצע המאה ה-19 לפיו מנוהלת רחבת ההר, גם מאז שישראל כבשה אותה ב-1967. המשך ה"סטטוס-קוו" חיוני גם היום, אך בטווח המיידי יש לייחס חשיבות עליונה ליישום ההבנות בנוגע לגישה אל רחבת ההר.

כאשר השיח הפוליטי בישראל מקדיש תשומת לב גוברת לשאלת הזהות היהודית, וציונים-דתיים מתחזקים הן בממשלות ישראל והן במפלגת השלטון הליכוד, שוחרי מקדש, אשר תובעים זכויות נוספות ליהודים ברחבה, זוכים לתמיכה גוברת בקרב הציבור היהודי. גם אם הסיכוי למימושה של תביעתם המשולשת – גישה יהודית בלתי מוגבלת להר הבית, תפילת יהודים וריבונות יהודית – נמוך מאוד בעתיד הקרוב, העיסוק הבולט בסוגיה עורר מחדש את חששות הפלסטינים כי ישראל מתכוונת לחלק את האתר הקדוש, כפי שעשתה ב-1994 במסגד אברהימי (מערת המכפלה) בחברון לאחר מאות שנים של שליטה ופולחן מוסלמים בלעדיים במקום. הפלסטינים בירושלים מרגישים שננטשו על ידי אש"ף, הרשות הפלסטינית וירדן, ונוטלים לכן על עצמם את ההגנה על מסגד אל-אקצה, בין היתר על ידי הפחדת היהודים הדתיים הקוראים תיגר על ה"סטטוס קוו" ועל ידי השלכת אבנים על שוטרים ישראלים.

כתוצאה מכך, בשנתיים האחרונות ראש הממשלה והמלך מצאו את עצמם בהתייעצויות חרום, ישירות ועקיפות, בעידודו של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, לגבי ניהול האתר בכדי לצמצמם את ההתנגשויות בין המשטרה הישראלית לצעירים הפלסטינים ברחבה הקדושה ובסביבתה. מערך ההבנות שהושג בעקבות השיחות ב-2014, אושרר ב-2015 ומאז יושם באופן קפדני יותר. הוא כולל ארבע התחייבויות: שלוש מצד ראש הממשלה נתניהו ואחת מצד המלך עבדאללה. נתניהו התחייב למנוע עליית חברי כנסת אל רחבת ההר, לאחר שחלקם השמיעו הצהרות דרמטיות לגבי ריבונות ישראלית בהר והחלפת כיפת הסלע במקדש יהודי; להימנע מהטלת מגבלות גורפות האוסרות כניסת מוסלמים לרחבה על בסיס גיל או מגדר – פעולה שמשטרת ישראל נקטה בה לעתים קרובות כאמצעי בטחון (שהשיג בדרך כלל תוצאות הפוכות); למנוע משוחרי מקדש פרובוקטיביים להגיע לאתר ולהגביל את מספר שוחרי המקדש הנכנסים בכל יום. ההתחייבות המכרעת שהמלך עבדאללה נטל על עצמו הייתה למנוע מצעירים פלסטינים מסוימים, שהינם לעתים קרובות משליכי האבנים של יום המחרת, להתגנב לאתר בלילה.

מכלול ההבנות הבלתי כתובות הרגיע את המצב ברחבה, וזאת אף שהן נותרו עמומות וחלקיות ולמרות שהן מסוות מחלוקות עמוקות יותר. זו הסיבה לכך שתהיה זו טעות לחשוב כי הרגיעה היחסית באתר כיום, תהיה ארוכת ימים. שוחרי המקדש קוראים תיגר כבר עכשיו על ההגבלות שהוטלו עליהם, ובמידה מסיומת של הצלחה. הפלסטינים הצעירים במזרח ירושלים אינם סבלניים יותר כלפי פעילות שוחרי המקדש מכפי שהיו ב-2014 ו-2015. כל שחיקה באיפוק של ממשלת ישראל, אמתית או פרי שמועה בלבד, תגרור באופן כמעט וודאי תגובה פלסטינית.

החסרונות של ההסדר הנוכחי מבחינת הצדדים רבים, שכן כל אחד מבעלי העניין העיקריים – ישראל, ירדן ובמידה פחותה גם הרשות הפלסטינית – מוצא עצמו נתון בין אינטרסים מתחרים. כל צד מתמודד עם לחצים מבפנים לקדם את האינטרס הלאומי שאינם מוגשמים במציאות הנוכחית: עבור הישראלים, גישת יהודים, פולחן וריבונות; עבור ירדן, להיתפס כמי שמוכנה להתייצב מול ישראל; ועבור הרשות הפלסטינית, להיראות כמי שעומדת מול ישראל וירדן וחותרת לריבונות פלסטינית על האתר. אך עבור המנהיגים הלאומיים, הרצון לשמר את השקט בשטח ואת יחסי השכנות אינו פחות חיוני, בפרט בהתחשב במלחמות הניטשות באזור. בשנים האחרונות כל הממשלות המעורבות, ובפרט ישראל, נעו הלוך ושוב בין האינטרסים הפנימיים לאלה החיצוניים. מתח זה איננו צפוי להשתנות בקרוב.

הקושי האמיתי טמון בכך שישראל למעשה סיפחה את מזרח ירושלים, כך שגם אם מפלגת השלטון והקואליציה היו פחות אוהדות כלפי סדר היום הדתי לאומי, עדיין היה עליהן לעשות שמיניות באוויר כדי להימנע מהחלת החוק הישראלי, אשר אוסר הגבלת גישת יהודים ותפילתם באתרים הקדושים ליהדות, על רחבת ההר. יהיה קשה גם להסביר ליהודים בישראל מדוע יש להגביל את הריבונות שלהם על האתר הקדוש ביותר ליהדות. אך כדי לשמור על האיזון הנוכחי ביחסים עם הפלסטינים בירושלים, הרשות הפלסטינית וירדן, נתניהו נדרש להתייחס לרחבה הקדושה לאור הדגש ששמים בני-שיחו הערבים לגבי מעמדה הבינלאומי כשטח כבוש. עד שתגיע ישראל להסכם רשמי עם אש"ף וירדן – שאיננו חייב להיות הסכם קבע – אשר יחייב את ישראל לא פחות משמחייבים אותה חוקיה האחרים, כל ראש ממשלה ישראלי יאלץ לאזן בין אינטרסים מתחרים. מצדה של עמאן, ניסיונותיו הנחושים של הפרלמנט הירדני לסיים את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בתגובה לפעולותיה ברחבת ההר העמיקו עוד את הדילמות הניצבות בפני המלך עבדאללה.

פוליטיקאים וגורמי ביטחון פעלו לאור מתחים אלו באמצעות מהלכי מדיניות חשאיים שגובשו בחטף בתגובה למשברים ובמקרה של ישראל – לעתים תוך הפרה ניכרת לעין של החוק הישראלי, על מנת להגיע להבנות. המחויבות להבנות החשאיות שנחלו הצלחה כה רבה היא בראש ובראשונה אישית, היינו בין נתניהו למלך עבדאללה, לא בין ישראל לירדן. כל עוד שניהם נותנים עדיפות ליחסים ביניהם ומכפיפים לרצונם את המערכות המקומיות כל זמן שהם בשלטון, ההסכם יחזיק מעמד. אך במידה ויחולו שינויים בחישובים האישיים שלהם, או במידה והם יסיימו את תפקידם, ההבנות עלולות להתפוגג וביחד איתן המשך היציבות.

בעלי עניין בינלאומיים כמו ארצות הברית – אשר למרות הדעיכה במעמדה בחלקים מהמזרח התיכון עודנה המתווך הערבי-ישראלי הבלתי מעורער - ובעלי עניין אזוריים בעלי השפעה על ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית, בין השאר במפרץ הפרסי, חייבים לוודא שההבנות יישארו בתוקף. יש לנקוט בצעדים חיוניים נוספים לחיזוק ה"סטטוס-קוו". ירדן צריכה להעניק לפלסטינים דרך לבטא את צרכיהם ורצונותיהם בכל הקשור לניהול הרחבה, כדי לענות בצורה טובה יותר על חששותיהם. על ישראל לאפשר לירדן למלא תפקיד בולט יותר בהסדרת הגישה לרחבה ולאתרים שעליה, כפי שעשתה לפני שנת 2000, וזאת כדי להגביר את האמינות והלגיטימיות שלה. ישראל יכולה ליזום שיח פנים-יהודי לגבי השאלה מה אפשר ומה אי אפשר להשיג בהר הבית בעתיד הנראה לעין בהתחשב במגבלות הפוליטיות והחוקיות. הצעדים האלה, אם יתבצעו במקביל להתקדמות כלשהי לקראת יישוב הסכסוך, עשויים לפתוח פתח לשינויים באתר לטובת כל הצדדים. אך אם יישום הבנות עבדאללה-נתניהו ייפסק, הצעדים האלה לא יוכלו להינקט והשקט היחסי יתפוגג.

תדריך קבוצת המשבר הבינלאומית מס' 48, 7 אפריל 2016 

 

More Information